כשנדמה שהכול חשוך, כשהעולם נראה כאוטי ומסוכן ובאופק לא נצפה כל פיתרון לבעיות המדיניות, הצבאיות, הכלכליות והרוחניות, כשאנו זקוקים בדחיפות להנחיות מעשיות ומציאותיות (גם אם אלה לרוב לא פותרות את המצב) – בימים מדכאים ומפחידים שכאלה, ימי "נראה-שאין-כבר- מה- לעשות" – פורים הוא התרופה!

החיים הטובים

לפני למעלה מאלפיים שנה, בעת התרחשותו של סיפור המגילה, העם היהודי בפרס/בבל, היה במצב טוב. שבעים שנות גלות, שהחלו בחורבן הבית, הסתיימו. ארבע שנים קודם לכן, הוביל זרובבל, יחד עם הנביא והחכם מרדכי, את שיבת ציון ושם החל העם לבנות מחדש את הבית השני.

אך מרבית היהודים בחרו להישאר בגולה. החיים בפרס היו טובים והם עלו במעלה הסולם החברתי. מעמדם החברתי היה כה גבוה, עד שהוזמנו למשתה המלך ב"בית הלבן" של הבירה, שושן! העתיד בבבל נראה מבטיח. ואז… "ונהפוך הוא", בהינף עפעף של העין האלוקית, הכול התהפך! כוחו של המן עלה ופחד וייאוש מילאו את לבבות היהודים.

פני ה' נסתתרו (מלה שמזכירה את שמה של אסתר) ורק בשעתם הקשה והאפלה ביותר, על סף חורבן ממשי, שבו היהודים והעדיפו את מלכם הנצחי, על פני המלך אחשוורוש. בתהליך שנראה הגיוני וטבעי לא פחות, התהפך מצב העניינים על כנו ואת החשיכה הפיג אורו הבוהק של "כוכב השחר", מביא הגאולה.

הצלה בלתי סבירה

כל זה אירע בזכותו של יהודי עיקש ו"בלתי מעשי", שסירב להיכנע בפני רשויות פרס. יהודי פרס כעסו עליו בשל כך, משום שלמראית עין, הוא העמיד אותם בסכנה! ההצלה הגיעה באמצעות אישה אחת, שגינוני החצר היו זרים לה, שלא היה לה כל כוח פוליטי ולא בני ברית או ניסיון. היא ראתה את המצב, הבינה אותו ופעלה.

 היא הורתה לבני עמה לצום ולהתפלל ואז סיכנה את רווחתה וטובתה האישית. היא לא פעלה בציבור, לעיני כול, כי אם מאחורי דלתיים סגורות, בארמון המלך ובחדרי חדרים. עוד מוסיף המדרש ומספר, כי ההצלה הגיעה בזכות תפילותיהם הפשוטות והלא מתוחכמות של ילדי שושן היהודים, שעדיין לא למדו כי לתפילה אין כוח בעולם הפוליטי. אין "ניסים" גלויים בסיפור המגילה ואין התרחשויות ניסיות.

זהו לכאורה סיפור "טבעי", על תככי חצר ועל מאבקי כוח ושלטון – מלך, מלכה, שרים, מרגלים, כשהטבע האנושי שולט כאן ברמה. שמו של ה' אינו מוזכר ולו פעם אחת במגילה, אך הוא תמיד נמצא שם, מנחה, מחליט, צופה ומחכה לפעולתנו מאחורי הקלעים, עד לרגע הפעלת "ונהפוך הוא"… והכול משתנה! על פי המדרש, בכל מקום במגילה בה נכתב "המלך", מתייחס הכתוב לאחשוורוש רק למראית עין. המלך האמיתי הוא אלוקים!

כאז כן היום – כיום גם אנו עומדים במצבים קשים ומסכני חיים: מיתון, אבטלה, נסיונות פיגועים. כיצד נוכל להמשיך ולשמור על תורתנו, על ארצנו, על אדמתנו, על חיינו וחיי ילדינו? האם קיימות תשובות מעשיות לשאלות אלו? אף אחד לא יודע, כך נדמה. ואז מגיע י"ד באדר ומספק לנו לא רק תקווה, כי אם גם תקדים. "ונהפוך הוא" – דבר אינו עומד במקום.

הדברים משתנים, מתהפכים כהרף עין, "במצמוץ" אחד של "העין האלוקית". ממש כמו מרדכי ואסתר, גם עלינו מוטלת המשימה לחפש פתרונות ולנקוט בכל אמצעי מעשי כדי לשמור על שלומנו ורווחתנו. אך בסופו של דבר, כאז כן היום, אלוקים הוא הכוח המניע.

גם בחיינו-אנו, זוכים לראות ניסים כאלו, ולפעמים גם כאלו שלא מעל הטבע ממש.

הרבה אנשים שהיו להם כל מיני בעיות, כל אחד והקשיים שלו, שאף אחד מהם לא ידע כיצד יסתיימו הבעיות האלו וכיצד הם יבואו על פתרונם. וגם לאחר שהם נושעו, לפעמים ניתן היה להסביר את כל מה שהתרחש, כהשתלשלות אירועים טבעית לגמרי או כ"נהפוכו", התגלמותה של אצבע אלוקים בהיסטוריה. כמו אסתר וילדי שושן, אנו ממשיכים להאמין שתפילותינו נשמעים ושאלוקים הוא זה שמנהיג את ההיסטוריה.

כיהודים מאמינים אנו אמונים גם על מצווה ייחודית ומיוחדת, מצות "גמילות חסד של אמת" שאין לה אח ורע בשום דת, כי מי זה החושב בכלל על אלו שכבר אינם בין החיים? אך אצלנו לא! דווקא אנו שמאמינים בני מאמינים אנחנו, אנו שזוכרים את הניסים שעשה עמנו הקב"ה גם אז גם היום, אנו המאמינים בהשארת הנפש, דווקא אנו מחויבים לגמול חסד של אמת עם אותם נשמות טהורות וקדושות שלא זכו להניח אחריהם זרע של קיימא, וסמוכים ובטוחים אנו שהקב"ה שהוא מקור הטוב והחסד, יחזיר לנו כגמולנו הטוב. פעולת ה"ונהפוך הוא" תלויה בעיקר בנו…

ההזדמנות המיוחדת לישועות

בעז"ה ביום י"ד אדר א' שכפי המובא בגמ' גדלות היום הזה אינו נופל מיום פורים, וכלשון הגמ' "אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת מגילה ומתנות לאביונים". ביום זה נתחיל להתפלל עבורכם בכותל המערבי מידי חצות לילה, למשך 40 יום רצופים בעז"ה.

ובעז"ה תזכו לראות ישועות כבימי מרדכי ואסתר, אמן.